היסטוריה קצרה של חומרים מגנטיים

סין היא המדינה הראשונה בעולם שגילתה ויישמה חומרים מגנטיים . כבר בתקופת המדינות הלוחמות היו רשומות על חומרים מגנטיים טבעיים (כמו מגנטיט). השיטה לייצור חומרים מגנטיים קבועים מלאכותיים הומצאה במאה ה -11. בשנת 1086 רשמה מנגסי ביטן את ההפקה והשימוש במצפן. בשנים 1099 ל- 1102 נעשה שימוש במצפן לתיעוד ניווט, ונמצאה גם תופעת הנטייה הגיאומגנטית. בעידן המודרני, פיתוח תעשיית הכוח החשמלי קידם את פיתוח גיליון הפלדה הסיליקון של חומרים מגנטיים מתכת (Si Fe Fe). מתכת מגנט קבועה התפתחה מפלדת פחמן במאה ה -19 לסגסוגת מגנט קבועה של כדור הארץ נדירה, וביצועיו שופרו יותר מ -200 פעמים. עם פיתוח טכנולוגיית תקשורת, חומרי מתכת מגנטיים רכים עדיין אינם מסוגלים לעמוד בדרישות של התרחבות התדרים מסדין לחוט ואז לאבקה. בשנות הארבעים של המאה העשרים, JL Snoijk של הולנד המציא חומרים מגנטיים רכים של פריט עם התנגדות גבוהה ומאפייני תדר גבוה טובים, ואחריהם פריט קבוע בעלות נמוכה. בתחילת שנות החמישים, עם פיתוח מחשבים אלקטרוניים, וואנג אן, סינית אמריקאית, השתמש לראשונה ברכיב הסגסוגת המגנטי של הרגע כזיכרון המחשב, שהוחלף במהרה על ידי ליבת זיכרון הפריט המגנטי, ששיחק תפקיד חשוב בפיתוח מחשבים בשנות השישים והשבעים. בתחילת שנות החמישים, אנשים גילו שלפריט היו מאפייני מיקרוגל ייחודיים ועשו סדרה של מכשירי פריט מיקרוגל. חומרים פיזומגנטיים שימשו בטכנולוגיית הסונאר מאז מלחמת העולם הראשונה, אך השימוש פחת בגלל הופעת הקרמיקה הפיזואלקטרית. מאוחר יותר הופיעו סגסוגות אדמה נדירות עם מגנטיות לחץ חזקה. חומרים מגנטיים אמורפיים (אמורפיים) הם הישגים של מחקר מגנטי מודרני. לאחר המצאת הטכנולוגיה המרווה המהירה, נפתר תהליך ייצור הקלטת בשנת 1967, שנמצא במעבר למעשיות.